מאירי על חולין קכ״ז

1 שנים עשר מיני ספקות טהרו חכמים בטומאה וכלן מתבארות במקומן ואחת מהן ספק טומאה צפה על פני המים שהיא טהורה אף ברשות היחיד ולא נאמר דבר זה אלא בשרץ כיצד שרץ שהיה צף על פני המים הן שהמים בכלי הן שהן במקוה וירד לשם אדם לטבול או לקרר ספק נגע בשרץ ספק לא נגע הרי זה טהור עד שיודע בודאי שנגע:

2 שמונה שרצים האמורים בתורה הם מינים ותחתיהם פרטים משתנים זה מזה ערוד שבשרצים והוא הנקרא חברבר הרי הוא ממין הצב וכן בן הנפלים וסלמנדרא וכן בהרבה מהן אלא שאין אנו בקיאין בהן:

3 המשנה השביעית והכונה לבאר בה ענין החלק החמשי ואמר על זה האבר והבשר המדולדלים בבהמה מטמאין טומאת אוכלין במקומן וצריכין הכשר נשחטה הבהמה הוכשרו בדמיה דברי ר' מאיר ר' שמעון אומר לא הוכשרו בדמיה מתה הבהמה הבשר צריך הכשר והאבר מטמא משום אבר מן החי ואינו מטמא משום אבר מן הנבלה דברי ר' מאיר ור' שמעון מטהר אמר הר"מ פי' מדולדלין תלויין כאלו אינם מן הבהמה וזה על מנת שהיו בענין שאי אפשר שידבקו ולא שירפאו בשום פנים וכבר זכרנו פעמים שהאוכלין אין מתטמאין אלא אחר הכשר וכבר זכרנו בפרק השני מהמסכתא הזאת שאם נשחטה הבהמה ויצא ממנה דם הוכשרה באותו הדם וכבר נתבאר בששי מעדויות שאבר מן החי טמא ובשר הפורש מן החי אינו מטמא ובשר הפורש מאבר הנבלה מטמא בכזית וזהו ההפרש שבין אבר מן החי ואבר מן הנבלה ולפיכך אמר כשתמות בהמה והיה הבשר מדולדל בכדי שאי אפשר שידבק צריך הכשר ואז יטמא טומאת אוכלין והוא בשר מן החי שאינו מטמא משום נבלה ומה שאמר ר' שמעון מטהר ר"ל הבשר הזה המדולדל אם כשתמות הבהמה שעליה אמר ר' מאיר אם הוכשר יטמא אמר ר' שמעון שאינו נטמא כל עיקר שנ' מכל האוכל אשר יאכל אוכל שאתה יכול להאכילו לאחרים הוי אוכל ושאין אתה יכול להאכילו לאחרים לפי שהוא דבוק בבהמה לא הוי אוכל והלכה כר' מאיר בכלהו:

4 אמר המאירי האבר והבשר המדולדלין בבהמה עד שאינו יכול עוד לחיות ולהתדבק בגוף הבהמה אלא שמ"מ הוא מעורה עמו ולא נפסק מכל וכל הרי אותו אבר אינו מכלל הבהמה ומ"מ בחיי הבהמה אינו מטמא אלא הרי הוא כאוכל טהור וצריכה הכשר לטמא ומיטמא בהכשר ואע"פ שאין ראוי לאכילה כמו שיתבאר בגמרא:

5 נשחטה הבהמה הוכשר אותו אבר בדמי השחיטה ואע"פ שלא נגעו הדמים באבר מפני שהבהמה נחשבת כיד לאבר ויש מפרשים אף בשחיטה לבד ולא יראה כן ונטהר אותו אבר מידי נבלה על ידי שחיטת הבהמה ור' שמעון אומר לא הוכשר ואין הלכה כדבריו:

6 מתה הבהמה אם היה זה המדולדל בשר הרי הוא בשר מן החי ומטמא משום אבר מן החי ולא משום אבר הנבלה ומה הפרש בין אבר מן החי לאבר מן הנבלה שאבר מן החי בשר הפורש ממנו טהור ואבר מן הנבלה בשר הפורש ממנו מטמא בכזית:

7 זהו ביאור משנה זו וכן הלכה וכבר ביארנו הענין בפרק בהמה המקשה מטעם אין שחיטה עושה ניפול כמו ביארתי שם:

8 כבר ביארנו בדלדול זה שהוא בכדי שאין יכול לחזור ולחיות אלא שמעורה עמו אפי' כחוט השערה הא אם יכול יחזור ולחיות הרי הוא כשאר איברי הבהמה לכל דבר:

9 תאנים שצמקו או שיבשו באביהן הרי הן כמחוברין והתולש מהן בשבת חייב אא"כ יבשו עוקציהן וכן כל אילן שיבשו פירותיו ומ"מ לענין טומאת אוכלין הרי הן כתלושין ומקבלין טומאה על ידי הכשר שהן כתלושין והרי הם אוכל ואצ"ל אם נתיבשו עוקציהן:

10 ירקות שיבשו באביהן כגון כרוב ודלעת הואיל ויבשו אינן אוכל כלל ואין מיטמאין טומאת אוכלין וכל שכן אם לקטן ונתיבשו לקטן על דעת ליבשן הואיל ומ"מ אינו יבשות עדין הרי הן מיטמאות טומאת אוכלין עד שיבשו:

11 אילן שנפשח ר"ל שנתלש ענף ממנו וכן פירות אע"פ שהן לחין הרי הן כחלושין ומיטמאין ולמטה יתבאר שאם ענף זה מעורה עדין עם האילן בכדי שאין יכול לחזור ולחיות כל אוכלין שבו מיטמאין טומאת אוכלין אבל הדבר ספק אם יהא שאר האילן כמו יד לזה היחור להביא טומאה לפירות שבייחור אם לאו ואע"פ שאין המחובר מקבל טומאה:

12 אוכל שנפרס ומעורה ונגע טמא באחד מהם אם כשאוחז בזה שנגע בו ומגביהו השני עולה עמו אלא שהוא מתפרק אינו מצטרף עמו ואם יש בהם כשיעור אינו מיטמא מחמת מגעו של טמא אלא באוכל ראשון: